שני סכינים לוהטים, ומתוכם צמח ה-dab rig

דלי קוורץ על ריג זכוכית נראה כאילו מישהו תכנן את כולו. אף אחד לא עשה את זה.

הסיפור קרוב למחשבים האישיים המוקדמים: לא היה אדם אחד שהמציא יום אחד את ה-dab rig המודרני. כמה נופחי זכוכית וחובבים, בעיקר בארצות הברית, פתרו במשך כ־10–15 שנה בעיות הנדסיות בזו אחר זו — איך לאדות תרכיז, איך לתפוס את האד, איך לקרר אותו ואיך לשלוט בטמפרטורה.

העיקרון ישן בהרבה מה-dab rig. בשנות ה־60 עד ה־90 היה נפוץ hot knifing: שני סכיני מתכת חוממו על הכיריים, חשיש או שמן הונחו ביניהם, והתרסיס נשאף דרך צינור או בקבוק שתחתיתו נחתכה. אותו רעיון: לא להצית את החומר, אלא להעביר לו במהירות חום ממשטח חם.

הערך על spots מתאר את אותה מכניקה כפרקטיקה של שנות ה־70 שהתפשטה בין מדינות. בארצות הברית, בקנדה ובאנגליה קראו לזה hot knives. בניו זילנד אותו מהלך נקרא spotting, ושם הוא עדיין הבולט ביותר. גרסת המטבח שממנה יצמח אחר כך הריג היא זו שמתאר Weedmaps.

ואז המחשבה הבאה הייתה מובנת מאליה: למה לא לחבר את הסכין החם לבאנג?

בסביבות 2006 נופחי הזכוכית Hashmasta Kut ‏(HMK) ואחותו Lucy Carson, המוכרת גם כ־GGirl, בנו אחד המכשירים הראשונים שאפשר באמת לקרוא להם dab: ה־HMK Swing, גם Vapor Curve, גם Skillet. Weedmaps, The Dab Lab ו־Gray Wolf's Lair מתארים את אותה מכונה. ריג עדכני של HMK מסומן לפעמים made in Canada אצל Aqua Lab — תווית של פריט עכשווי, לא תעודת לידה של המחבת מ־2006. הפורום שהפך את זה למפורסם היה Toke City.

סכינים חמים ← מחבת טיטניום קטנה ← צינור זכוכית ← מים ← פה. החלק החם היה מתכת. הזכוכית החזיקה אוויר ומים. חלק המים כבר היה תרבות. המילה האנגלית bong באה מהתאית บ้อง — על כך בההיסטוריה הארוכה של סמוי.

אחר כך המחבת המתנדנדת התכווצה ל־nail קטן, וסביבו כיפת זכוכית. הייחוס שנוי במחלוקת. אחד מניילי הזכוכית המוקדמים מיוחס לנופח המוכר כ־WBM.

האדם שבדרך כלל הופך את ה־dome-and-nail למערכת שאפשר לקנות הוא JP Toro, מייסד Toro Glass. בראיון ל־Leaf Nation הוא מתארך טיטניום וכיפות זכוכית לסוף 2006–2007. על הנעורים הוא מספר כך: שנים בדאון־טאון פילדלפיה, בחבורה שציירה קומיקס. פרופילים של גלריות ממקמים את הסטודיו של Toro בחוף המזרחי, בדריידן, מדינת ניו יורק, באזור הפינגר לייקס — כך מספר Illuzion Glass Galleries. החברה נוסדה ב־2006. מאוחר יותר המשפחה מתארת את ניו יורק כבית ופותחת דיספנסרי באית׳קה הסמוכה, מחוז טומפקינס, בעמוד שלהם.

אחר כך הכיפה הפכה לחלק מיותר. הגיעו ניילים domeless מטיטניום. Task Rok ו־Highly Educated עשו בזה הרבה. החברה אומרת שנוסדה ב־10 ביולי 2010.המדריך של Medical Jane ממקם אותם בצפון קליפורניה. ראיון ישן ב־Stuff Stoners Like נפתח ב«Salt Lake City’s Task Rok».

באנגר מודרני טוב בדרך כלל אינו זכוכית. הוא קוורץ מותך. הסצנה מכירה את אמן הזכוכית האמריקאי בשם Quave.ראיון מ־2019 מציג אותו כ־Kevin McCulley. ביוגרפיות של חנויות מדפיסות לפעמים Quentin Wells. השם הפומבי הוא Quave.

ה־Quartz Club Banger, ‏QCB, מתחילת שנות ה־2010 הוא אחד מאבות דלי הקוורץ. המותג כותב «forged in 2010». הערה באותו ראיון ממקמת את ה־Club Banger בשנים בבלינגהאם, וושינגטון, אצל Scott Deppe ו־Mothership. היום עמוד המותג אומר שבאנגרים ו־carb caps נעשים בעבודת יד בסיאטל.JP מודה ל־Quave בנפרד על משטח גדול יותר. חלק מהסקירות, בהן Hashwriter, נותנות את צללית הדלי המוקדמת לאדם בשם Puking Beagle.

באוקטובר 2026 הדגמים המרכזיים של QCB עמדו בערך על 195–430 דולר. זה חלון ראווה, לא דוח הכנסות. טיטניום ניצח קודם כי הוא לא נשבר. כשהתרבות עזבה את הלהט האדום, הקוורץ היה נוח יותר. גוף הריג נשאר זכוכית בורוסיליקט. מה המים עושים לאותה כמות של 0.5 גרם כתוב בג׳וינט מול באנג.

ב־2011, ביערות אורגון, Jeff Zobell, ‏Jefe Z, השתמש בפיפטות מעבדה מזכוכית כקש. באותו קיץ הביא את הרעיון ל־Kristian Merwin. הם עשו את ה־Honey Badger straw, ואז Merwin הוסיף תא מים אנכי. כך מספר המותג.

לפי עמוד החברה Merwin גר בסולט לייק סיטי, יוטה. הפטנט US 9,445,628 B2 מציין אותו כממציא וכתושב סולט לייק סיטי. עדיפות: 21 בדצמבר 2012, בקשה זמנית 61/740,683. הגשה: 20 בדצמבר 2013. הענקה: 20 בספטמבר 2016. ב־US Cannabis Cup בסיאטל הם אמרו בשיחה שפרסם Cannabis Cup שהמותג ישב אז בבולדר, קולורדו, והפריטים יוצרו בסולט לייק סיטי. אורגון הוא מקום הרעיון. יוטה היא הבית, הפטנט והייצור. בולדר היא הבסיס שציינו בגביע ההוא.

dab רגיל נושא את התרכיז אל המשטח החם. ה־Nectar Collector נושא את המשטח החם אל התרכיז.

גיאומטריה מוצלחת של באנגר קלה מאוד להעתקה. הפטנט של Merwin מכסה תא מסוים שאינו נשפך, לא את הרעיון של קצה חם.

ה־dab rig המודרני הוא צאצא של שני סכיני מטבח לוהטים.

סכינים חמים ← מחבת טיטניום ← כיפה ונייל ← נייל בלי כיפה ← באנגר קוורץ + carb cap

אף אחד לא ישב ותכנן את המערכת מאפס. כל דור הסיר מטרד אחד של הקודם: הסכינים נראו פראיים, המחבת הייתה מסורבלת, הכיפה הייתה חלק מיותר, הטיטניום שיקר לטעם, והחום האדום שרף את מה שבשבילו מוציאים את התרכיז.