המסע הפסיכדלי של דיויד בואי: מכוכבות לניקיון

דיויד בואי, המוזיקאי האיקוני הידוע בדמותו המאתגרת ובגאונות האמנותית שלו, היה חלוץ בעולם המוזיקה כמו גם בחקר גבולות החוויה האנושית. חייו היו קליידוסקופ של חדשנות אמנותית ועודף אישי, שסומן ברדיפה מתמדת אחרי חוויות חדשות. לפי דיווח של Cáñamo, בואי אמר פעם, "הייתי רעב לחוות כל מה שהחיים מציעים. עשיתי כמעט הכל שאפשר לעשות."

ה fascination של בואי עם סמים וסצנת הקונטרה-תרבות הייתה ברורה כבר בתחילת הקריירה שלו. בעידן התוסס של לונדון הסווינגית, הוא היה נחוש לחרוג מהחיים הקונבנציונליים וליצור לעצמו נישה בעולם המוזיקה. המפגש הראשון שלו עם מריחואנה היה עם ג'ון פול ג'ונס, והוא במהרה הפך ידוע בהעדפתו לקוקאין, מה שהקנה לו את הכינוי "אף שואב אבק ישן" מהעיתונות המוזיקלית הבריטית. למרות הניסיונות שלו עם חומרים שונים, בואי טען שהדמיון שלו עלה על החוויות שמציעים סמים כמו LSD

שנות ה-70 היו ס whirlwind עבור בואי, הן מבחינה יצירתית והן מבחינה אישית. הוא אימץ את דמותו של זיגי סטארדסט, שהביאה אותו לארצות הברית, שם הוא התערבב עם אגדות רוק אחרות כמו לו ריד ואיגי פופ. במהלך תקופה זו, בואי נעצר בניו יורק על החזקת מריחואנה, האשמה שיכלה להוביל לעונש מאסר ממושך. עם זאת, המקרה בוטל בשל שיקולים דיפלומטיים וכישוריו המשפטיים של עורך דינו, אנטוני פ. לאונרדו

ככל שהעשור התקדם, חייו של בואי התדרדרו עוד יותר לכאוס, culminating בדמותו של הדוכס הלבן הדק, דמות המזוהה עם הימים האפלים ביותר שלו. האלבום Station To Station, אחד מאלבומיו המוערכים, נוצר בתקופה סוערת זו, אם כי בואי מאוחר יותר הודה שיש לו מעט זיכרון מהיצירה שלו. אורח חייו היה בלתי בר קיימא, מה שהוביל לתוצאות בריאותיות חמורות, כולל דיכאון מאני וחוויית כמעט מוות כתוצאה משימוש בקוקאין

בניסיון לברוח מהמעגל ההרסני, בואי עבר לברלין עם איגי פופ בסוף שנות ה-70. מהלך זה סימן נקודת מפנה, כאשר הוא התמקד בניקיון ובחידוש אמנותי. הטרילוגיה של ברלין, הכוללת את האלבום המוערך Low, נוצרה מתקופה זו של גלות עצמית. בואי בסופו של דבר התגבר על ההתמכרויות שלו, כולל אלכוהול, והפך לאדם משפחתי לאחר שהתחתן עם הדוגמנית אימן. עד סוף חייו, בואי אימץ קיום שקט יותר, משקף על עברו עם תחושת הכרת תודה על כך ששרד את ההחלטות חסרות האחריות שלו