מיתוס הקנאביס נחשף: אין חסינות חוקית לעישון בקלפיות

המיתוס של עישון קנאביס בתוך קלפי ללא השלכות חוקיות מסתובב במשך שנים, אך אין לו בסיס בחוק הפדרלי. האגדה המתמשכת הזו מציעה כי מקומות הצבעה פועלים כמקלטים זמניים מפני מעצר, רעיון שהוא גם מפתה וגם מטעה. בעוד שחוקים מסוימים במדינות הציעו היסטורית הגנות מוגבלות מפני מעצר אזרחי ביום הבחירות, הם מעולם לא התייחסו לפעילויות פליליות כמו עישון קנאביס

הטעות נובעת ככל הנראה מהוראות חוקתיות במדינות שהגנו על מצביעים מפני מעצר בעבור עניינים אזרחיים. מדינות כמו קרוליינה הדרומית וטקסס כללו שפה בחוקות שלהן כדי למנוע הפחדת מצביעים באמצעות מעצרים אזרחיים. עם זאת, ההגנות הללו השאירו במפורש מחוץ לתחום את המעשים הפליליים, כולל הפרות סדר, אשר בתי המשפט פירשו באופן רחב כדי לכלול כל התנהגות פלילית

ראוי לציין, אנקדוטות מאנשים כמו ג'ו פייפ ופעיל בן מסל הזינו את המיתוס הזה. פייפ טוען שעישן קנאביס בדיסקרטיות בזמן שהצביע בשנת 1972, ומסל הידוע הדליק ג'וינט בקלפי בוויסקונסין בשנת 1976. סיפורים אלה, אף על פי שחסרים גיבוי חוקי, הפכו לחלק מהנרטיב התרבותי סביב קנאביס וזכויות הצבעה, ומדגישים מעשי אי ציות אזרחי ולא פרצות חוקיות

בפועל, מקומות הצבעה נתפסים כמרחבים רגישים שבהם אכיפת החוק מפעילה שיקול דעת, מתמקדת בשמירה על הסדר ולא במעצרי עבירות קלות. גישה זו תרמה להתמדת המיתוס, שכן האכיפה לעיתים קרובות מעניקה עדיפות לשלמות תהליך ההצבעה על פני ציות חוקי מחמיר. עם זאת, זה לא שווה לחסינות חוקית עבור מעשים פליליים בתוך קלפיות

ההתמדה של המיתוס מדגישה את המתחים התרבותיים וההקשר ההיסטורי של השימוש בקנאביס במקומות ציבוריים. זה משקף תקופה שבה משתמשי קנאביס ניווטו גבולות חברתיים ביצירתיות ובזהירות. בעוד שסיפורים אלה תופסים את רוח העבר, הם לא צריכים להתפרש כהגנות חוקיות. במקום זאת, הם משמשים כתזכורות על ההתפתחות התרבותית והחוקית סביב קנאביס וזכויות אזרח